פסק-דין בתיק ת"ק 41038-03-11

1.         א.         ביום 6.12.06 רכש התובע מהנתבעת רכב משומש (יד שנייה) מסוג יונדאי אלנטרה שנת ייצור 2001 (להלן: "הרכב") על פי הסכם שנערך בין הצדדים ושעל פיו שילם התובע לנתבעת תמורת הרכב סך של 52,000 ש"ח. (להלן:"ההסכם").

                        בין פרטי הרכב אשר הופיעו בהסכם צוין, שהרכב עבר 102000 ק"מ.

                        לטענת התובע, חזר נציג הנתבעת שוב ושוב על כך שהמרחק שעבר הרכב הינו נמוך מאד ביחס לשנת הייצור של הרכב ובהתאם לכך גם נקבע מחירו.

            ב.         בתביעה זו טוען התובע, שהוטעה על ידי הנתבעת והאמין למצג שהציג בפניו בקשר למצבו של הרכב ולמספר הקילומטרים, אך בדיעבד התברר לתובע שמצג זה היה מצג שווא, שכן מיד עם קבלת הרכב נתגלו בו ליקויים רבים אשר הצריכו טיפולים במוסכים שונים ולאחרונה אף נודע לתובע שמד-האוץ זויף טרם מכירת הרכב לתובע.

                        התובע סומך טענה זו, על פלטי מוסכי השירות המרכזי שטיפל ברכב ומפלטים אלה עולה, שביום 22.9.04 עמד מד-האוץ על 105,000 ק"מ, ביום 30.12.04 עמד מד-האוץ על 120,000 ק"מ, ביום 31.7.05 עמד מד- האוץ על 149680 ק"מ  ולכן, מסקנת התובע מכל האמור לעיל היא, שבעת שהרכב נמכר לו נסע הרכב לכל הפחות 200,000 ק"מ ולא 102,000 ק"מ כפי שנרשם בהסכם בעת מכירתו לתובע.

            ג.          כתוצאה מהאמור לעיל, נגרמו לתובע נזקים המוערכים על ידו בסכום של 49,500 ש"ח, אך על מנת להכניס תביעה זו במסגרת סמכותו העניינית של בית משפט זה, הקטין התובע את סכום התביעה עד לסך של 31,900 ש"ח וסכום זה נתבעה הנתבעת לשלם לתובע.

                        הנזקים, כפי שמתאר התובע בכתב תביעתו, הם: הפסד של 18,000 ש"ח לאור העובדה, שמחיר המחירון של הרכב היה כ-60,000 ש"ח ונוכח מספר הקילומטרים הגבוה, יש להפחית 30% ממחיר המחירון, קרי 18,000 ש"ח.

                        התובע מבקש גם להוסיף סך של 5,000 ש"ח בגין תיקונים שביצע ברכב, סכום נוסף של 1,500 ש"ח בגין הטרדה הרבה שנגרמה לו עקב זיוף מד האוץ , פיצוי בסך של 10,000 ש"ח בגין עוגמת נפש ופיצוי עונשי בסך של 15,000 ש"ח.

2.         הנתבעת הגישה כתב הגנה, בו מבקשת היא לדחות את תביעת התובע ולאור הנסיבות, אין מקום - לטענתה - להטיל דופי ביושרה ואמינותה ולהצדקת הבקשה לדחיית התביעה, מוסיפה הנתבעת וטוענת, בין היתר, את הטענות הבאות:

            א.         א)         ביום 10.10.06 התקשרה הנתבעת עם הגב' מוניקה מן (להלן: "גב' מן") בעסקת טרייד אין בעניין הרכב, נשוא תביעה זו ובמסגרת העסקה, נמסר הרכב לידי הנתבעת על ידי גב' מן והועמד למכירה במגרש הנתבעת, כאשר בתוספת הפרש של 37,000 ש"ח נמסר לגב' מן רכב פג'ו 307 אותו ביקשה לרכוש.

                        ב)         כאשר הנתבעת רכשה הרכב מגב' מן, הראה מד האוץ 102,000 ק"מ וגב' מן אף הצהירה בפני נציג הנתבעת את מס' הקילומטרים הנ"ל - דבר שנלקח בחשבון בקביעת מחיר הרכב בעסקת הטרייד-אין.

            ב.         ביום 6.12.06 רכש התובע הרכב מהנתבעת ובהתאם לנתוני הרכב נקבע מחירו לסך של 52,000 ש"ח.

                        לטענת הנתבעת, היו נתוני הרכב זהים הן במועד רכישתו מגב' מוניקה והן במועד מכירתו לתובע.

                        מכאן, שאם יש לתובע טענות כלשהן בכל הקשור בזיוף מד-האוץ, היה מיטיב התובע לעשות, אילו פנה תחילה אל הנתבעת לברר טענותיו בטרם הגיש תביעה זו לבית המשפט.

            ג.          א)         מכל מקום, טענתה העיקרית של הנתבעת היא, שהיא לא ידעה ולא יכלה לדעת על נכונות מד האוץ בעת שהרכב נמסר לה או בעת שהרכב נמכר לתובע ומאחר והנתבעת סבורה, שאם אכן הרשום במד- האוץ אינו נכון או שהוא מזויף, הרי שאין מקום לייחס ידיעה זו לנתבעת, שכן לדעתה גם אם היא תחויב, אזי ממילא יש לחייב את גב' מן לשפותו על כל סכום שתחויב בו במשפט זה.

                        ב)         לאור הטענות הנ"ל שהעלתה הנתבעת, שלחה היא הודעת צד ג' לגב' מן ובהודעה זו ביקשה הנתבעת לחייב אותה לשפות את הנתבעת בכל סכום שהיא תחויב לשלם לתובע.

3.         גב' מן הגישה כתב הגנה ובהתייחסה להודעה לצד ג', שהועבר אליה על ידי הנתבעת מבקשת היא למחוק ההודעה נגדה על הסף בשל היעדר יריבות ולגופו של עניין משיבה גב' מן, בין התיר, בטענות הבאות:

            א.         ביום 27.10.05 רכשה גב' מן את הרכב נשוא התביעה מחברת "אלגל חברה לרכב בע"מ" (להלן: "אלגל") ממיופי הכוח בחברה זו שהם: מר אורן גל (להלן:"מר גל") וגב' שרביט רוזי (להלן:"גב' שרביט") ומועד הרכישה הנ"ל, הינו לפני המועד בו טוען התובע כי שונה מד האוץ ולכן, אם אכן כך הם פני הדברים, הרי שגב' מן עצמה רומתה בעת רכישת הרכב, שכן ביום 16.1.06 עת ביצעה טיפול לרכב הראה מד האוץ 98216 ק"מ.

            ב.         לטענת גב' מן, אין היא אחראית לנזק הנטען על ידי התובע, אין היא אחראית לקיום קשר סיבתי לנזק - במידה והתרחש - ואין היא יודעת הנסיבות המדויקות בהן נגרם הנזק נשוא התביעה.